פגישה אחרונה – אחרי שנה
קראת לי בשמי
שמעתי ולא זיהיתי
הסתובבתי
ואת אותי יצרתי
הפכתי מאינני לישני
בשנייה אחת החזרת אותי
אני שלא זכרתי כבר
אותך זיהה בקלות,
קולך הקורא לשמי
נשמע לי פשוט
זיכרון אחרון שהיה שלי ממך
המטושטש ורחוק – התחלק ברחוב
ברגע שפגשתי אותך - בדמותך
אני שלא זכרתי – המטושטש - המטופש
פתאום התעורר – רציתי כבר שיגמר
אני שונא אותך
במיוחד אותי שזרקתי
אני מעורער שיש בי
רוצה ששוב לא ישוב
יתחלק ממני וייפול לביוב
קראת לי בשמי
שמעתי ולא זיהיתי
הסתובבתי
ואת אותי יצרתי
הפכתי מאינני לישני
בשנייה אחת החזרת אותי
אני שלא זכרתי כבר
אותך זיהה בקלות,
קולך הקורא לשמי
נשמע לי פשוט
זיכרון אחרון שהיה שלי ממך
המטושטש ורחוק – התחלק ברחוב
ברגע שפגשתי אותך - בדמותך
אני שלא זכרתי – המטושטש - המטופש
פתאום התעורר – רציתי כבר שיגמר
אני שונא אותך
במיוחד אותי שזרקתי
אני מעורער שיש בי
רוצה ששוב לא ישוב
יתחלק ממני וייפול לביוב
יש אהבה בעולם - נשמה מיוחדת שתאהב במיוחד אותך - זה שאתה זרקת, ה"אני" המעורער שעדיין מהבהב, מתעורר וכבה בך - ה"אני" הזה שאינך רוצה שישוב - הוא עוד ישוב - ובמקום ליבב בביוף - הוא עוד יחבק נערה מתוקה שתעדיף אך ורק אותך מכל היקום.
השבמחקממני,
אתה יודע?...
כל -כך מיוחד כמו אבל לא
השבמחקילד, ילד אבל לא, זכרון נעים עם הבזקים של רוע,
הבנה, אבל לא,
זאת לא שנאה, זאת לא אהבה, אהבה עוד תקרה,
במיוחד לך, אור מטורף בקצה מנהרת הביוב.
אז תעריך וגם היא אותך.
הקול ששמעת לא ישתנה, הוא תמיד יהיה אולי עוד יתעבה מסיגריות, אבל אתה לא תשמע, אם לא תרצה לחזור לאחור להיות קשור לבור יום אחד זה יקרה לך באמת ואתה תשתחרר. ואז תהיה חזק יותר מאי פעם כי עברת את הגבול בין הכאב הקורע לרצון הכי חזק. וכבר לא תתהה לא תזכור שהיתה ולאן נעלמה התמימות...
איש אינו יודע כמוני את הלילה
השבמחקאיש אינו חי את הלילה, כמוני
כמוני, אין איש גווע בלילה
ברחוב העצב החד סטרי
הדרך נראית לי
מי אמר שהדרך נראית לי?
הדרך בקבוקה ומבולקקה
טיפת נשימתי האחרונה
לילה לילה פורשת הדרך
שק עבה של דומייה אורבת
לעיקבותי המתנודדים על עקבי העצב הסבוך
לא, הדרך אינה נראית לי
כי מעולם אינה חוזרת על עצמה
הלוך ושוב ולעולם חוזרת היא רק אל עצמי
כדרך חיי על בית הבליעה
ברחוב העצב החד סטרי
אשר כל נהרות בבל שבו
לא הושיבוני לבכות על גדותיו
אגב, מה זה בכי?
כי עשיתיו סמבטיון של שיכר
שישמח לבב אנוש
בדרך לשם שאין לו אף פעם שום כאן
מי אמר שהדרך אינה נראית לי?
הדרך נראית לי, בהחלט
כי את רחוקה וקרוב לי יותר הירח
ועל קורקבן תופו הצהוב
אתופף לך בשני אגרופי אהבתי
את כל הכינויים הרחוביים כל כך
והרכים כל כך -
סוטתי התמה, כעורתי היפה,
מחמל מילתי, לי [אין לי מושג]
שלא הספקתי לאומרם בהיותך סמוכה לעיני
עד כדי אין היותך, עד כדי לראותך מסדקי עיניים מצומצמות
כמרוחק הסתערותו של המכחול על הבד
הדרך נראית לי
מי אמר שהדרך נראית לי?
הדרך זה אני
המשרך בדידותי ומגולל במעי לויתן הלילה
עד אינני, אבל איני, איני רוצה להיות אינני
אני רוצה להיות ישני בכל
במדרוני שמחה ועליות העצב
בעץ, במים, בלחם, ביין ובאישה
ובעפר אשר אני מוחץ בסוליותי
איני רוצה להיות אינני
אני רוצה להיות ישני בכל שניה
כי אין זמני ניתן לי באשראי ללא קצב ומשורה
שלי הוא, כל עוד אני עומס על מחוגי ליבו
משא רצונותי וחשקי הנהפכים לקודש קודשים
ככל אשר אני חוטא יותר
פורעי החוק הולכי בטל הם
כי מי שאין, חסר לו זמן, שכיר יום טפיל הוא
חי על קצבתו עד בוא הקץ, קיצו של זחל על גחונו
לא, לא, איני רוצה להיות אינני שכזה
אני רוצה להיות ישני, ואם חסר לי זמן
אני שוכב שלשום וקם אתמול כדי היום
לצקת ולעצב פני המחר, כי המחר [יומו] יוליד מחר, אף פעם
ובין האתמולים ושלשומים דו קרב שורר ביני ובין הזמן
הנה לכן אני שוכב שלשום למען המחר
הנה לכן איני רוצה להיות אינני
הנה לכן אני רוצה להיות ישני, ישני
ברחוב העצב החד סטרי
ארור שכאיזה
שנוא שכאיזה
ואהוב שכאיזה
וחוזר חלילה
ואחרי כל מאמץ קטן באה רוח ולוקחת את הכל מכאן.
אחרי כל עצב גדול שנכנס יוצא חיוך מאולץ בפה.
וההיא הלכה והאחרת באה,אחת לקחה את הלב ולא החזירה. השניה פגעה וברחה.
רדיפה ועוד רדיפה אחרי נחת שלא נמצא
ואם הכסף לא היה על מה היה כולם להיות בנרדף?
ואם האהבה היא רק פיקציה של הבודדים שמייחלים למה שלא ממש קיים אז למה כולם רוצים באהבה?
ואמרו כבר לפנינו שאין חדש תחת השמש אז למה בכלל צריך להתאמץ להיות משהו בעולם הזה ?
הרי שבריר השניה והכל לא יהיה עוד...