שיר

אין אני ואני

בכדי להבין את השיר שלי
צריך לעצום עניים
היי!..., גם לאטום אוזניים

כל מה שאתה קורא עכשיו
זה תעתוע ויזואלי - אבל אוף...
השיר שלי הוא- דבר שאצלי שקוף
וזהו רק דיו - כימיקלי רעיל, שמנסה להסביר
על חתיכת דף - עץ שמקלף והפך לבהיר

בכדי להבין את השיר
תפרק כימי-כלים, תפריד ת'מילה
תנתק שורשים - תתפוס מקן המילים נמלה, נמלה

אין אני ואני זה שני עולמות
בכדי להוכיח את קיומם אין צורך לעבוד,
אין למה, שוב לשיר את השיר.
אתה רוצח, לוקח חתיכה מוצץ את דמה ומנסה להבהיר

ממשיך לקראו ולנסות להלבין
מותח מסגרות ממפה פה ושם
מוציא עיניים קורא בטון כואב פעמיים, בכל
קול שמנסה אין אתה מוצץ את קול הלב

תעקור עיניים תכרות אוזניים ותסתום פה ואף
תשתיק!
אין פה צבעי מאכל טעם וריח להמתיק, זכרונות
וחרוזים הם לא פתרונות - הם תעתועים מצלצלים
אין אני ואני הם לא מתחרזים, הם מילים, מילים
כמו ששָׂפַה מול שָׂפַה רק ביחד ממלמלים

אין אני- הוא בחלל גופי הרך שוקע עמוק
כמו לצוף על גבי, האוקיינוס רחוק רחוק
כשקַו הָמַים נקרע בין האוזניים ו..., גל מציף את השפתיים ו...
בועות, בועות ממלמלות, מתגלגלות ועולות אל על

דווקא בתוך התופת בין מבט העיניים אל השמים,
נצבע רקיע תכול,
ויש אלוהים כל יכול;
עיוור הוא שרואה שם כחול
כי כששמים לב לפעימות, פעימות;
לרגעים בין המכות -

עף-עף בעף-עף נלחם ביני ובין אינני
במרווח הזה ------- שחור
בין אני לאיני, אין אני שם מאיר את החור

שוכן, ומתעורר בי כשאני ישן או שיכור
אין אני חי בחלומי, הוא חי גם כשאני,
אבל אין הוא - אני
בקיומי.